רומן- אני מקווה שאתה נהנה בהודו ומעשן גראס כמו ילד טוב- שמור על עצמך שאירנה לא תצטרך לדאוג. מוז'נה, ווסטי.
למי שהיה לו מספיק סבלנות לקרוא את זרם המודעות של הפוסט הקודם ובנוסף הוא גם בעליהם של טייץ רכיבה, מה שלומכם? כמה קילומטרים עשיתם היום?
לפני כך וכך שנים לקח הנטר טומפסון את חייו. הוא היה בן שישים ושבע ועשה חיים שלמים כמו שעושים מעט מאד אחרים את שלהם. הוא היה עמוד תווך, בנה את עצמו מבפנים החוצה, בנה פרסונה שלמה וטישטש את הגבול שבין מי שאתה ומי שאתה משדר. Fear and loathing הפכו להיות אחלה סיסמא להמון דברים כייפיים בזכותו, ומעט כמו טיילר פרי שדיברנו עליו מתישהו פה, גם נתן גושפנקה לנשיא אמריקאי אחד, אז זה היה קרטר.
הוא לא קשור לאופניים. בכלל. אולי חוץ מזה שפישר מחקה את הסטייל בלי הצלחה בכלל בכלל בכלל בכלל.
הנטר כתב וכתב ברולינג סטון, וכתב וכתב כמו שוולט וויטמן כתב על האינסוף של השטח הארצות הבריטי ועלי הדשא הבלתי נגמרים של האינסוף האמריקאי. על נסיעות שממשיכות הלאה והלאה ועל מפגשים שיש כמותם רק אם עוצרים להקשיב. היה הומניסט ונראה שאהב אנשים- לפחות הנהיג אותם אם רצה ואם לא. בשורה עקומה מרוברט פרוסט עד לקוונטין טרנטינו הוא עמד זקוף ומגמגם עם בירה ביד אחת, אקדח בשניה ומה שנשאר על מה שנשאר. איכשהו בכל זאת היה אב מסור ובעל ואיש עסקים והל'ס איינג'ל. במסורת ארוכה של כותבים שבונים פרסונה כי זה בא טבעי לבלשט- כך עשה והפך לאייקון שמסתבר שרק ביל מארי הצליח לשחק אותו כמו שצריך בהוליווד ההיא של אז.
אם גינזבורג היה האבא של המודעות והמיניות והזקן והמשקפיים והפרעושים, אם לייבוביץ של התוכחה והצדק , אם פרס של פצצת הגרעין היהודית ושושנה דמרי של הכלניות, טומפסון היה של האמת והכאוס. אמת וכאוס.
עכשיו אופניים.
כשהתחלנו אי שם לפני איזה 20-15 שנה היינו לבד. קסדת הפול פייס היחידה במזרח התיכון הייתה ביד אחת, אופני DH דפוקים והבודדים באזור שכבו מפורקים מפיצוצים אליה ואלי. והיה אמת והיה כאוס. שבילים בלי קק"ל, תחרות בלי ריפוד במכנסיים ואמת וכאוס. גדלנו וגידלנו את עצמנו עם כל זה מסביבנו . שלא כמו המאכריה מסביב שחיו משוק הגרוטאות ומשלחת היד של מערכת השיווק האמריקאית דרך חנויות האופניים הישראליות, נשארנו עירניים לבאלגן ועכשיו, להגיד ת'אמת מרגישים מה זה אנרגיה. לא שיש לי חיבה לחנויות התפלצת שגדלו פה- אין לי, גם אין לי יותר מדי חיבה לאנטי תפלצת שקפצה עלינו פתאום בדמות פיקסים וכד'- אין לי.ולמרות שמקסים צוחק עלי שאני מתנהג כמו יתום של רם (והוא צודק) אני מרגיש פה רחש. רחש, רחש! והוא רחש טוב.
2 דברים יחדיו אני מרגיש ושניהם פוטנציאל.
1) שחסר פה מסורת, ותקום מועצת חכמים!
כבר אמרתי אז זה אז סליחה על האלצהיימר- קראו לזה מה שתרצו- דמות מחוננת כמו ה. ס. טומפסון או מודעות לתחושת הזמן על גלגלים- זה חסר. אני מרגיש חופשי לתת לך נמרוד את השרביט- תתחיל לכתוב הסטוריה- זה חשוב לכולנו- ויותר מזה הגיע הזמן לבנות מועצת חכמים של התחום. מכונאים מוכשרים והומוריסטים שתיינים שבנו את העניין- הבירה עלייך.
2) זה עידן המאבריקים הישראליים, יש פה מה זה מקום לאנשים עם יכולת עם או בלי גלגלים אבל בתחום הטוב. בא לי בטרוף שחבר'ה יקומו ויבנו את חלומם ואני לא מתכוון לייבא אופניים. עידן השמנמנים שכותבים ביקורת על אופני טיטניום מאחורינו (אני מקווה), הזמן הוא עכשיו. חממת lowtech על חשבון רומן וסטף וורטהיימר. חזרתה של האמת והכאוס.
פוסט יפה ומושקע. אני מסתכן בלהגיב מבלי שהספקתי לקרוא את שאר הבלוג שפה זו החשיפה הראשונה שלי אליו, אולם אני חושב שאני מכיר את רוח הדברים. שמעתי את המונולוג הזה כבר מבני השבט ואני משתדל מאוד לא להשמיע אותו בעצמי. למה? כי המסר, איך לאמר זאת בעדינות? טוב נדלג על העדינות - הוא אגוצנטרי, אינטרסנטי, ועמוס שמרנות. כן שמרנות!
השבמחקמה שעשית פה זה לשרטט עיגול סביב הדמות של עצמך כמו שאתה כנראה מדמיין אותה, ועליה הוספת שכבת הגנה שאי אפשר לקעקע - הגנת הותק, הפז"מ. מפלטם של כל הבלתי מוצלחים והעצלנים שמה נשאר להם חוץ מחלוף הזמן כדי למנף ליתרון? לא שאני אומר שאתה כזה, אלא שהמדליה העצמית "הייתי הראשון ש..." היא טרחנית ומעניינת את התחת. רוצה כבוד? תמשיך לעבוד בשבילו. היתרון של הראשוניות שלך בעבר לא שווה כלום אם הוא לא מתורגם לאיזשהו ערך מוסף אמיתי בהווה, והנסיונות להרוויח מעמד עדיף תוך כדי שימור ההגמוניה באמצעות מקורות לגיטימציה שאי אפשר להצטיין ולהרוויח אותם (כי הם תמיד בעבר) היא מפלטם של השמרנים - והפתטיים. אתה במבחן תמיד, תתמודד! מסורת ובניית מועצת חכמים? כתיבת ההיסטוריה של שניים וחצי אנשים על אופניים מעפנים של פעם עם נוסטלגיה של זקנים? זה לא "אמת וכאוס" אלא "שעמום וטרחנות".
דווקא למסקנה שלך שיש מקום למאבריקים מהסוג היצרני אני מתחבר מאוד. פה יכולת להתקדם מהבכיינות, אבל לא נגמלת ממנה לגמרי: מה הקשר לשמנמן שכותב על טיטניום? לא שאני יודע מי זה, אבל המבחן שלו הוא לא מתי הוא התחיל, לא המשקל שלו, ולא איכות הרכיבה שלו, אלא האם הכתיבה שלו מעניינת ונכונה - גם לא אם הוא זקן מספיק בשביל להיחשב הבן האבוד של רם. הוא בניגוד לגישה השמרנית שלך מתחרה על מקומו (בתחום הכתיבה - לא כמתחרה, לא כאליל טכני, ולא כאומן בחומר להזכירך) בלי לברוח אל הלגיטימציה מכוח העבר.
וכמו שהמציאות אבסורדית - דווקא הצמיחה של חנויות התפלצת וריבוי המותגים, דווקא היא שמקדמת את המקום ללו-טק ולמאבריקים שאתה מייחל להם. זה כיף מאוד, זה יצירתי, וזה חלק מהפלורליזם והדמוקרטיה שעדיף לנו לקדם בענף. בדיוק ההפך מ"מועצת חכמים".
בכל מקרה - אחלה פוסט נהנתי לקרוא!
גיאחה
נתחיל עם ציטוט של מוז'נה אלי מלפני 20 דקות.
השבמחק"יא שמן לך תתאמן". טוב אז אני הולך. אבל לפני זה,
טוב, נעים להכיר- לא יודע מי אתה אבל נשמח לשבת על בירה. תודה על התגובה- ממש לא רגילים פה לתגובות.
אז ככה- קודם כל הפוסט הזה כמו כל שאר הפוסטים ממש לא מושקע אבל זה נחמד שזה יוצא ככה...הבלוג הזה הוא שני שליש הומור ושליש אינסייט אישי ובירה (לעיתים אינסייט רציני לגמרי)- נשמח לתגובות הולמות אבל הכול עובר..
מעבר לזה, גם מוז'נה וגם אני מסכימים שיש כאן נטיה להיות פלוצים מתנשאים וההתנצלות בפומבי היא פה ובחזק. סליחה ובלי הבטחה שזה לא יקרה שוב.
אותה תגובה כמו תמיד ולכל ביקורת על כל דבר בעצם- אם אתה רוצה באמת להבין את רוח הדברים אני ממליץ בחום לקרוא יותר ולא לנשנש פינה ולהכריז שרוח הדברים היא כזו או אחרת. תקרא, תקרא, רוב הבלוג לא קשור לאופניים או לשבט שלך או לפה בכלל.
הרעיון שבאנו למנף או להרוויח, להשיג מעמד עדיף, או לחפור כבוד, משעשע אבל פשוט לא פה, אנחנו לא עובדים בתעשיית האופניים הארץ ישראלית, לא מרוויחים ממנה,לא דורשים ממנה פרסום או תהילה או מדבקת מצמן, רק חיים בה. מודה לפעמים היא מצחיקה אותי בטרוף. במקרה הפעם כתבתי פסקה על רכיבת דאון היל לפני תקופת אנטיוכוס, גם בפוסט קודם כתבתי על חברים שמתו, מקווה שלא יגידו שגם שם חופרים לכבוד.
חשוב להגיד: אני שמרן. ואני ומאמין במסורת ושניהם חשובים אם לא בלתי נפרדים מנושא המאבריקים. מסורת בספורט מגדלת מהירות, בתעשיה את המקצועיות ובתרבות את האנושיות- לשמר את אלה וללמוד מהן זה חשוב אם נרצה להתקדם- בכל תחום. רק תסתכל בכל ג'ים אגרוף בברוקלין ותראה כתבות על אלופי המחוז משנות ה50, בכל מועדון חתירה בבוסטון שם חלוצי הנהר בתמונות בכניסה, בוולודרום בקווינז שם מחפשים בנרות את תמונות אליפויות שנות ה70. אני ביליתי כמעט עשור כספורטאי מקצועי ולא עבר יום שלא הסתכלתי בהשתעות על מי שבא לפני, זה מקור להשראה ופתח לניצחון. כתבנו על זה פה בעבר- אני ממליץ שתקרא. אני רק מזהיר שאני טרחן ולרוב משעמם.
לא נסכים בעניין הצרכנות ותעשיית האופניים בארץ- היא לא מגדלת דמוקרטיה בתחום לא היי ולא לאו טק. בארה"ב אולי אבל פה מכונאי חי בקושי ו4 משפחות שולטות בענף. העתיד של ענף האופניים לדעתי כתוב פה בפוסטים קודמים שאני ממליץ לך לקרוא.
בתקווה שהחיים הם לא מבחן כי אם ככה בסוף כולם נכשלים, אתה נמדד יומית רק בכמות הטוב שיוצאת לך מהלב ותכל"ס, רק אתה מודד. העבודה שלנו היום היא פאקינג מדהימה- נשמח אם תלמד עליה מתישהו.
נהינתי לא להסכים- בוא נעשה את זה יותר. הבירה על מוז'נה.