אנדרי הענק שהיה סופרסטאר בWWF נהיה מוכר לחבר'ה צעירים בשנות ה80 והפך לדמות אולטרא קאלט בזכות שפרד פרי http://www.youtube.com/watch?v=Z53XuUhLmuY&feature=related שהשתמש בדמות שלו ליצירת המדבקה האלמותית-אוביי http://www.youtube.com/watch?v=LGO_3wuXFWw . כל היפסטר ורוב צרכני התרבות המערבית נחשפו למדבקת "אוביי" ואמרו אמן על הבעיטה בממסד וההומז' הכייפי לדמות החצי חזקה חצי משעשעת של אנדרי הענק. המדבקה ההיא נמצאת כיום על כל עמוד חמישי בדאון טאון של כל עיר גדולה ולפעמים יותר. בחנות אצלנו ייצרנו מדבקה דומה עם דמותו של המכונאי הראשי שלנו, דידי, בחור מקסים (ענק וכאילו מפחיד) מהאיטי. כל זה תרבות-נגדית ופאנק שגדלו והתבגרו והפכו לאמצע הקונצנזוס של תרבות הצריכה. אחרי הכל שפרד היום כבר בן יותר מ40 ולהיות נגד משהו עם קריצה לכסף זה כבר אמצע האמצע. כל זה כמעט ומשכיח את האמירה הכ"כ חזקה של המדבקה והגרפיטי שקראה לכולם להפסיק ולצרוך לעזאזל.
קבלו סימן מובהק לזה ששפרד הגיע לאמצע העניין הצרכני, סימן שהיצירה שלו מופיעה על מותגי מיינסטרים במטרה לתת להם מראה בועט. ראה ערך פוג'י אוביי http://rawartint.files.wordpress.com/2008/02/shepbike.jpg . דרך אגב האופניים האלה כבדים כמו הלילה ולא ממש מעניינים למעט האימג'. עוד דרך אגב, לא חסרים מוצרי אוביי היום, לכל מתעניין, נא לקפוץ לניוברי קומיקס.
אז כל זה מעניין (אותי לפחות), בגלל ההקשרים הבאים: שפרד ייצר את תמונת אובמה המפורסמת, כן זאתי http://popcult.cc/wp-content/plugins/wp-o-matic/cache/7dd24_obama-hope-sheppard-feirey1.jpg אז כמובן שקצרה היתה הדרך עד שהגיע קצה תרבותי אחד למשנהו ויצר את זה http://images.businessweek.com/ss/08/10/1028_design_election/image/18_bike_spoke.jpg
. בעצם תיארנו מסלול קצר מיצירה פרינג'ית למייסטרים, לספורט, לצרכנות לפוליטיקה וחזרה לתרבות ( שפרד היום מציג בסמיצוניאן בוושינגטון). לא לשכוח שכל זה תרם להמלכת נשיא אמריקאי- שזה חתיכת משהו תכל"ס. זה ממש כיף שכל העולמות האלה חיים פחות או יותר ביחד ומפרים אחד את השני, לפחות שם.
אז אני שואל למה לא פה?כאן במזרח התיכון. ויש לי מתנדב להיות ה"אוביי" המזרח תיכוני. קוראים לו סעד אדין איברהים http://en.wikipedia.org/wiki/Saad_Eddin_Ibrahim והוא לוחם חופש מצרי שגורש מארצו ב2007.
סעד היה מורי בקהיר ואפילו עבדתי אצלו במרכז ללימודי הדמוקרטיה בדאון דאון קהיר. היום הוא בוושינגטון, מדבר עם כל מי שיקשיב לו על ערכי הדמוקרטיה ולמה כל כך קשה עם מובארק. אני לא אשכח את הלילה שכל הכיתה גילתה שהפרופסור הנחמד שלנו כבר לא ילמד כי המשטרה החשאית עלתה עליו והוא עלה על מטוס לאמריקה.
אז אני אומר ככה: נייצר מדבקת "אוביי-סעד", נדביק אותה על כל עמוד פנוי, נרסס סטנסיל על כבישים, נמכור את הדמות לאופני סגל ונריץ מועמד פוליטי, תימני\אתיופי\כורדי לראשות הממשלה תחת הסיסמא "שלום מתישהו", כל זה בצבעים בולטים וגרפיקה הולמת. כן? טוב אז לא.
אז מה כן מעניין בהשוואה בין התופעה האמריקאית והתובנה הברורה שפה זה לא יילך? מה נותן שם את החופש לקשור תרבות רחוב עם תרבות צריכה, תרבות אופניים וריצה לנשיאות בעוד שפה אנחנו עדיין חיים בנוסחאות בית שען\כרמיאל: מינוי+קומבינה+כסף+מימונה-יושר-כושר=כסא(?)
התשובה, כרגיל רומן, בסוף.
גילוי נאות- אני עובד בשביל שלמה בוחבוט. ישמור מי שישמור.
 |
| fuji obey |
שכחת לציין (ורק עכשיו גיליתי ונזכרתי בפוסט הזה) שהוא שיחק ב"הנסיכה הקסומה" !!!
השבמחק