ברשימה הארוכה של הדברים שאני לא מבין בהם כלום כלולה גם היסטוריית אופני הכביש של ארצנו. תכל"ס כל מה שאני יודע להגיד זה קצת יהודה גרשוני, קצת גלגלי העץ, כמה מילים על מאמנים אגדתיים ואז הכול אופני הרים. כנראה כמו כל אחד יש לי חור בהשכלה ואני בטוח (ת'אמת די הייתי רוצה) שכמה חבר'ה באזור יוכלו להשלים לי את החסר על כמה בירות. ההיסטוריה הפרטית שלי היא של אופני הרים סטייל אלי סט ואז ישר לבלגן בחו"ל ככה שנשרפו לי שנות ה90 המקומיות והעשור האחרון שקע בבירה וזיעה. מה שיצא מהכרונולוגיה העקומה הזו זה אבולוציה אישית ומוזרה של עולם האופניים העולמי כפי שהיא משתקפת אצלי בראש.
אם היה תרשים זרימה של תרבות האופניים האישית שלי זה היה נראה קצת ככה:
קצת מאט הופמן של ה90 המוקדמות ישר למסלול של גרהם אוברי שמאלה לטיילור המילטון בימי הסקי בוורמונט ולירושלים של עידו סופר, קצת אנטולי, הרבה רם, טרנר, וונדרמרק וקאלפי וישר לקריס צ'אנס וכל הגילגולים שלו היום.
אמרו עלי כמה חבר'ה בלימודים שאני מדבר כאילו הרכבת התחתית מברוקלין עוצרת בחיפה עולה לכרמל, עושה לולאה בפירמידות ומסתיימת בדאון טאון לונדון. אז אולי זה העניין פה רק עם אופניים. בגלל סלט הפרות הזה, ואולי בגלל שממש צמאתי למסורת והיסטוריה התחברתי לאנשים שחיו את שרשרת ההשתלשלות הזו בארהב הברית. דורות על דורות של חבר'ה שהכירו וידעו את עולם הגלגלים שלהם וראו אותו משנה צורה עם השנים, מירוצים וניצחונות שיזכרו כנראה לעד וסטלנים על גלגלים שנהיו איקונות.
במקרה בזמן שחשבתי על הכתיבה הזו נפגשתי עם רם בתחרות חתירה בחיפה, דיברנו קצת על מה שאנחנו עושים בניסנאס ואיפה כולם היום. רם שהיה ההתחלה של אופני ההרים בישראל ראה את השתלשלות העניינים ב20 שנה האחרונות והתנתק ממינו לפני איזה 7 שנים. אצלו כמו אצלי המסורת חסרה, מסורת שנראה לי ששנינו מוצאים מחדש, הוא בחתיררה ובחקלאות ואנחנו בבריאה מחדש של מסורות קהילתיות ותחבורתיות. הוא הבטיח לבוא לרתך ביחד- אני שמח כמובן.
בכל מקרה חזרה למסורת של אחרים, החלון שלי לעולם הכביש האמריקאי קיבלתי בהתחלה דרך גרג שכתבתי עליו בפוסט קודם על הזקנים. גרג שנראה לי אז כמו שלוך מקליפורניה שאהב לעשן, לשתות וקצת לרכב היה בעצם רוכב מקצועי לאיזה 12 שנה. הוא היה הגרג למונד של זמנו וניצח את כולם כולל כולם בטור טקסס וכמה קלאסיקות באירופה. לא ממש הייתי מודע לבחור עד שבילינו את השנתיים האלו בבוסטון ביחד ולאחרונה הוא וכל החבר'ה של רכיבת הכביש בשנות ה80 התחילו להשתגע בפייסבוק כולל תמונות מדהימות של כל החבר'ה בזמנו.
אז יש המון להגיד על החבורה הזו ומי שראה את הסרט "אמריקן פלאייר" יכול לטעום קצת מההוואי שבטח היה ממש משהו. מבחינתי זה כיף כי עם השנים יצא לי להתחבר לכמה מאלה דרך גרג והחנות, נד אוברנד ולמונד וריצ'רד דגרמו ועוד כמה אושיות באו ושתו ודיברו על ימי הזוהר- אשכרה ברוס ספרינגסטין כולל השיער רק על אופניים.
אז חשבתי לשתף כמה תמונות שריצ'רד דגרמו שיתף איתי כדי לחלוק קצת מהחלון לחויה ההיא למרות שבעצם זה ממש אבל ממש לפני זמני.
זה היה מטור טקסס בשנות ה90 המוקדמות אני חושב כשגרג היה בן 20 ואלקסי שהיה אז כבר מלך העולם ואלוף אולימפי.זה ממש ממחיש גם את הגישה של גרג שדיבר על בירות בפודיום והרצינות של אלקסי, בן למשפחה הודית אמריקאית שהיה סופר נחוש לנצח. מישהו זוכר את אחיו רישי שרכב בהרים על קליין? אני חושב שאפילו התחריתי נגדו פעם אחת בניו המפשייר- היסטוריה.
נראה לי שזו תמונה של ארמסטרונג כשכבר היה אלוף העולם בעודו ילד בן 20. הזוי.
אותי זה ממש מצחיק לראות תמונות של האיש הזה בפול רצינות אבל אין ספק שהיה כלי בין כלים. 15 שנה אחרי זה הוא האכיל אותי חצץ בהרים.
אי אפשר לשכוח שזה היה האיש של השנים האלו. הסיפורים של גרג א על גרג למונד די עונים על שאלת החומרים האסורים שלו - ממש משעשע לשמוע.
אני בעד שהפוסט הבא ידבר על משמעות הזכייה האולימפית של אלכסי בבניית תרבות אופניים בארה"ב. נשמע מעניין?
אז מילה על ניסנאס ואני סוגר. יש לנו ייצוג בחנות בניו יורק שמוכרת את הפנדרים שלנו על ברומפטונים. זה ממש מרגש ועדיין בבניה אז פרטים בקרוב. חוץ מזה העבודה ה"אחרת" שלי שוחטת ובקרוב עוזבים אותה תמורת מוז'נה פול טיים.
אפילו מתאמנים כל יום- ימי המשיח פה.
רומן עוזב להודו וכולנו עצובים- כולם לרוץ לסלאלום לתת לו כאפה.
אם היה תרשים זרימה של תרבות האופניים האישית שלי זה היה נראה קצת ככה:
קצת מאט הופמן של ה90 המוקדמות ישר למסלול של גרהם אוברי שמאלה לטיילור המילטון בימי הסקי בוורמונט ולירושלים של עידו סופר, קצת אנטולי, הרבה רם, טרנר, וונדרמרק וקאלפי וישר לקריס צ'אנס וכל הגילגולים שלו היום.
אמרו עלי כמה חבר'ה בלימודים שאני מדבר כאילו הרכבת התחתית מברוקלין עוצרת בחיפה עולה לכרמל, עושה לולאה בפירמידות ומסתיימת בדאון טאון לונדון. אז אולי זה העניין פה רק עם אופניים. בגלל סלט הפרות הזה, ואולי בגלל שממש צמאתי למסורת והיסטוריה התחברתי לאנשים שחיו את שרשרת ההשתלשלות הזו בארהב הברית. דורות על דורות של חבר'ה שהכירו וידעו את עולם הגלגלים שלהם וראו אותו משנה צורה עם השנים, מירוצים וניצחונות שיזכרו כנראה לעד וסטלנים על גלגלים שנהיו איקונות.
במקרה בזמן שחשבתי על הכתיבה הזו נפגשתי עם רם בתחרות חתירה בחיפה, דיברנו קצת על מה שאנחנו עושים בניסנאס ואיפה כולם היום. רם שהיה ההתחלה של אופני ההרים בישראל ראה את השתלשלות העניינים ב20 שנה האחרונות והתנתק ממינו לפני איזה 7 שנים. אצלו כמו אצלי המסורת חסרה, מסורת שנראה לי ששנינו מוצאים מחדש, הוא בחתיררה ובחקלאות ואנחנו בבריאה מחדש של מסורות קהילתיות ותחבורתיות. הוא הבטיח לבוא לרתך ביחד- אני שמח כמובן.
בכל מקרה חזרה למסורת של אחרים, החלון שלי לעולם הכביש האמריקאי קיבלתי בהתחלה דרך גרג שכתבתי עליו בפוסט קודם על הזקנים. גרג שנראה לי אז כמו שלוך מקליפורניה שאהב לעשן, לשתות וקצת לרכב היה בעצם רוכב מקצועי לאיזה 12 שנה. הוא היה הגרג למונד של זמנו וניצח את כולם כולל כולם בטור טקסס וכמה קלאסיקות באירופה. לא ממש הייתי מודע לבחור עד שבילינו את השנתיים האלו בבוסטון ביחד ולאחרונה הוא וכל החבר'ה של רכיבת הכביש בשנות ה80 התחילו להשתגע בפייסבוק כולל תמונות מדהימות של כל החבר'ה בזמנו.
אז יש המון להגיד על החבורה הזו ומי שראה את הסרט "אמריקן פלאייר" יכול לטעום קצת מההוואי שבטח היה ממש משהו. מבחינתי זה כיף כי עם השנים יצא לי להתחבר לכמה מאלה דרך גרג והחנות, נד אוברנד ולמונד וריצ'רד דגרמו ועוד כמה אושיות באו ושתו ודיברו על ימי הזוהר- אשכרה ברוס ספרינגסטין כולל השיער רק על אופניים.
אז חשבתי לשתף כמה תמונות שריצ'רד דגרמו שיתף איתי כדי לחלוק קצת מהחלון לחויה ההיא למרות שבעצם זה ממש אבל ממש לפני זמני.
 |
| גרג אורביץ בימין ובשמאל אלקסי גריוואל |
זה היה מטור טקסס בשנות ה90 המוקדמות אני חושב כשגרג היה בן 20 ואלקסי שהיה אז כבר מלך העולם ואלוף אולימפי.זה ממש ממחיש גם את הגישה של גרג שדיבר על בירות בפודיום והרצינות של אלקסי, בן למשפחה הודית אמריקאית שהיה סופר נחוש לנצח. מישהו זוכר את אחיו רישי שרכב בהרים על קליין? אני חושב שאפילו התחריתי נגדו פעם אחת בניו המפשייר- היסטוריה.
 |
| ארמסטרונג כשהיה ילדון בן 20 עם אשתו של ריצ'אד |
נראה לי שזו תמונה של ארמסטרונג כשכבר היה אלוף העולם בעודו ילד בן 20. הזוי.
 |
| גרג בפעולה |
אותי זה ממש מצחיק לראות תמונות של האיש הזה בפול רצינות אבל אין ספק שהיה כלי בין כלים. 15 שנה אחרי זה הוא האכיל אותי חצץ בהרים.
 |
| למונד בפעולה |
אי אפשר לשכוח שזה היה האיש של השנים האלו. הסיפורים של גרג א על גרג למונד די עונים על שאלת החומרים האסורים שלו - ממש משעשע לשמוע.
 |
| אחד מאופניי האיירו הראשונים- כתוב האפי אבל הייצור לא ידוע- אולי סארוטה? לא זוכר |
אני בעד שהפוסט הבא ידבר על משמעות הזכייה האולימפית של אלכסי בבניית תרבות אופניים בארה"ב. נשמע מעניין?
אז מילה על ניסנאס ואני סוגר. יש לנו ייצוג בחנות בניו יורק שמוכרת את הפנדרים שלנו על ברומפטונים. זה ממש מרגש ועדיין בבניה אז פרטים בקרוב. חוץ מזה העבודה ה"אחרת" שלי שוחטת ובקרוב עוזבים אותה תמורת מוז'נה פול טיים.
אפילו מתאמנים כל יום- ימי המשיח פה.
רומן עוזב להודו וכולנו עצובים- כולם לרוץ לסלאלום לתת לו כאפה.
