יום שבת, 18 ביוני 2011

שריף ואופניים צהובות

שריף נולד בקטסס להורים מצריים אקדמאים מאד. הוא למד קצת על הסטורה של המזה"ת אבל מרחוק עד שכנראה בגיל מוקדם ההורים שלו חזרו לקהיר לכמה שנים כשהיה קטן והוא ספג חזרה את התרבות לפני שחזרו סופית להשתקע שם. אני חושב שאבא שלו לימד בטקסס אבל לא ממש בטוח.
אנחנו נפגשנו  ב2007 בכיכר תחריר והתכוננו למפגש של סטודנטים על פלוקה (סירת מפרש חביבה על הנילוס) המפגש היה מייגע ושיחקנו משחקים חברתיים כדי להכיר אחד את השני, אני כפי שמוז'נה כבר ניחש התחלתי לצעוק- מספיק עם השטויות האלו מי בא לשתות. ובילינו את רוב זמנינו בשתיית בירה סקארה על גג בניין המלון- "אודיון"- מוסד, מוסד!! בשנתיים בקהיר, החברות שלנו עזרה נורא בכל פעם שהרגשתי את הכאוס המצרי מתיישב לי על הראש.
עכשיו הקטע הוא, ששריף בעצם הרבה הרבה יותר חכם ממני ובעצם הוא סוג של עילוי ואני לא אומר דברים כאלו בקלות בכלל. הוא כינס "מועדון קריאה" על גג המלון כדי לדון בכתביהם של פילוסופים בני-ימינו-,זכור לי במיוחד את הפגישה על אגמבן ועל טיב השירותים במדינות שונות והיחס התרבותי לחרא- לא צחוק, במדינות שונות. בנוסף היו משחקי פוקר על הבוקר ושטויות כמו בתמונות למטה.
הבחור עידד אותי לצחוק על התרבות המקומית ואמרתי לו שאין סיכוי, אני יהודי ותכל"ס קצת ישראלי וטוב יהיה אם אני אוריד פרופיל. הוא התעקש ובשביל להראות לי שהוא רציני התחיל לפרוץ במבטא ברוקלינאי יהודי בכל קהיר ובצעקות הודיע לכולם שהוא יהודי והוא מחפש בחורה יהודיה נחמדה בלי שיער על העורף שיוכלו לעשות בית נעים במוהנדסין שבמרכז קהיר ושאימא תשמח אם יהיה לה קצת כסף. טוב אז אני הצטרפתי אליו בסופו של עניין וגידפנו ביחד את האחים המוסלמים והחלטנו שהגיע הזמן שיפסיק במנהג המצרי של החמדאלילה  וההאינשאללה כי הוא לא דתי בכלל ואכן שריף כבר לא אומר את אלה, שזה באמת חתיכת עניין בקהיר.
אולי הכי קטע הוא כשחיפשתי דרך לעשות קצת כסף וכשגיליתי שהיו צריכים עוזר הוראה בקורס לתואר שני בציונות המאה ה20 קפצתי על העניין ונהייתי מורה "מוסמך" לציונות באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. שריף כמובן הצטרף לקורס וצחק עלי בלי סוף- אפילו התקשר אליי לסלולרי תוך כדי השיעור מהשורה הראשונה כדי לעשות לי פדיחות וביקש שאכבה שת המכשיר. את התמונה למטה הוא צילם.
ב2008 עזבתי את קהיר לעבוד באו"ם בשוויץ  ושריף חזר לטקסס ללמוד עריכת דין. לא מתאים לו- והוא מודה בזה. מה שכן- שריף נורא התחבר לתרבות האופניים שם וספציפית ליילו-בייק. http://austinyellowbike.org/ הוא אמנם למד המון אבל היה מתקשר אלי כל הזמן להודיע לי שהוא מתלהב בטרוף מהעניין והפך להיפסטר למופת! ירדתי עליו בטרוף. הוא הפך להיות אחד המובילים שם בפרויקט והקים פרויקט נוער ממש מעניין. בגיג באו"ם בזמנו עבדתי על מסמך זכויות נשים בפקיסטן עם איזה פרויקט נוראי שנקרא הLady Healthworker Program  של מושרף- פשוט אסון של דבר- שריף מאד התעניין ודיברנו לא מעט על איך הוא רוצה לשלב אופניים  ואקטיביזם שהוא התחיל ללמוד באוסטין.  
בערך בזמן הבלאגן של לפני כמה חודשים הוא שלח אלינו לניסנאס את פאט שניהל את יילובייק באוסטין וישבתי ודיברנו ארוכות על התנדבות ואופניים ושלדות ומהפכות והיה ממש כיף- הוא שתיין גדול יותר ממני הפאט הזה והיה ממשמעניין לשבת איתו בוואדי- הוא התחבר לווייב. אחרי זה המשיך לרמאללה והבטיח לשמור על קשר- אולי בנסיעה הבאה לאוסטין נפגש כולנו לדבר על אופניים ומהפכות. מה שבטוח את תרבות האופניים של יילו בייק אפשר לתמצת וליישם פה- ממש דברים נהדרים- העיר תרמה להם את כל המתחם לזאזל.
כשפאט היה פה- שריף נסע לקהיר עם האופניים, חטף לפנים בתחריר, חטף כמו שבחיים לא ראיתי מישהו חוטף ואפילו ראיינו אותו לאיזה חדשות  http://abcworldnews.tumblr.com/post/3088330974/meet-sherief-gaber-a-young-man-who-rushed-to . ממש נורא מה שהיה שם אבל כבוד על הביצים, לא נראה לי שלי היו יכולים להיות ביצים לעניין. כבוד.
טוב בכל מקרה שריף סיים ללמוד באוסטין טקסס והיום הוא עו"ד אקטיביסט על אופניים. זה ממש אחלה וזה ממש פוטנציאל לעניינים טובים!
אז למה זה בכלל מעניין? לא יודע אבל הנה משהוא חביב. מהחבורה שלנו מקהיר היו כמה ששמו עיין עלינו עם האופניים ואקטיביזם והעניינים. אחת מהן היא שרה, בחורה אמריקאית חביבה וחברה טובה שהיום עובדת במלכ"ר חביב נורא בשם טרנה www.terana.com שהמליצו עלינו בניסנסיה מבין כמה אלפים בעולם  להיות באיזה Fellowship מגניב עם 70 מנהיגים צעירים מהעולם. מסתבר ששריף ואנחנו נהיה נציגים ביחד- זה ממש מגניב ומקווה שנוכל לעשות עם החומר הגולמי שלנו משהו.
טוב אז חדשות מהחזית- יוסי סופסוף הפסיק להיות מנהל קשרי חוץ לפוליטיקאים בגרוש ונותן את זמנו במרץ לפרויקט בוואדי. צפייה להתנעה כמו שצריך בלי נדר עכשיו. מוז'נה בונה פנדרים וחולם כל עתידו בתור גדי מינץ.
נתראה.

כשברוגן המפגר בא לבקר, שריף 2 משמאל

היום האחרון בקהיר- כולם שתויים, מונה ושאדי באו לבקר מלבנון. מונה מאז מבקרת, לפעמים בניו יורק- לפעמים בבוסטון.


ערב פוקר בדירה  בקהיר כולל סיגרים ובולשיט- נראה לי ששריף צילם?


פאק זה מצחיק, מלמד שיעור על ז'בוטינסקי בכיכר תחריר.


אני שרה ושריף על הסירה בנילוס ביום הראשון. חולצה מחנות האופניים בבוסטו, ענק.


יום שלישי, 14 ביוני 2011

לא אופניים

רומן- אני מקווה שאתה נהנה בהודו ומעשן גראס כמו ילד טוב- שמור על עצמך שאירנה לא תצטרך לדאוג. מוז'נה, ווסטי.
למי שהיה לו מספיק סבלנות לקרוא את זרם המודעות של הפוסט הקודם ובנוסף הוא גם בעליהם של טייץ רכיבה, מה שלומכם? כמה קילומטרים עשיתם היום?

לפני כך וכך שנים לקח הנטר טומפסון את חייו. הוא היה בן שישים ושבע ועשה חיים שלמים כמו שעושים מעט מאד אחרים את שלהם. הוא היה עמוד תווך, בנה את עצמו מבפנים החוצה, בנה פרסונה שלמה וטישטש את הגבול שבין מי שאתה ומי שאתה משדר. Fear and loathing הפכו להיות אחלה סיסמא להמון דברים כייפיים בזכותו, ומעט כמו טיילר פרי שדיברנו עליו מתישהו פה, גם נתן גושפנקה לנשיא אמריקאי אחד, אז זה היה קרטר.


הוא לא קשור לאופניים. בכלל. אולי חוץ מזה שפישר מחקה את הסטייל בלי הצלחה בכלל בכלל בכלל בכלל.
הנטר כתב וכתב ברולינג סטון, וכתב וכתב כמו שוולט וויטמן כתב על האינסוף של השטח הארצות הבריטי ועלי הדשא הבלתי נגמרים של האינסוף האמריקאי. על נסיעות שממשיכות הלאה והלאה ועל מפגשים שיש כמותם רק אם עוצרים להקשיב. היה הומניסט ונראה שאהב אנשים- לפחות הנהיג אותם אם רצה ואם לא. בשורה עקומה מרוברט פרוסט עד לקוונטין טרנטינו הוא עמד זקוף ומגמגם עם בירה ביד אחת, אקדח בשניה ומה שנשאר על מה שנשאר. איכשהו בכל זאת היה אב מסור ובעל ואיש עסקים והל'ס איינג'ל. במסורת ארוכה של כותבים שבונים פרסונה כי זה בא טבעי לבלשט- כך עשה והפך לאייקון שמסתבר שרק ביל מארי הצליח לשחק אותו כמו שצריך בהוליווד ההיא של אז.
אם גינזבורג היה האבא של המודעות והמיניות והזקן והמשקפיים והפרעושים, אם לייבוביץ של התוכחה והצדק , אם פרס של פצצת הגרעין היהודית ושושנה דמרי של הכלניות, טומפסון היה של האמת והכאוס. אמת וכאוס.
עכשיו אופניים.
כשהתחלנו אי שם לפני איזה 20-15 שנה היינו לבד. קסדת הפול פייס היחידה במזרח התיכון הייתה  ביד אחת, אופני DH דפוקים והבודדים באזור שכבו מפורקים  מפיצוצים אליה ואלי. והיה אמת והיה כאוס. שבילים בלי קק"ל, תחרות בלי ריפוד במכנסיים ואמת וכאוס. גדלנו וגידלנו את עצמנו עם כל זה מסביבנו . שלא כמו המאכריה מסביב שחיו משוק הגרוטאות ומשלחת היד של מערכת השיווק האמריקאית דרך חנויות האופניים הישראליות, נשארנו עירניים לבאלגן ועכשיו, להגיד ת'אמת מרגישים מה זה אנרגיה. לא שיש לי חיבה לחנויות התפלצת שגדלו פה- אין לי, גם אין לי יותר מדי חיבה לאנטי תפלצת שקפצה עלינו פתאום בדמות פיקסים וכד'- אין לי.ולמרות שמקסים צוחק עלי שאני מתנהג כמו יתום של רם (והוא צודק) אני מרגיש פה רחש. רחש, רחש! והוא רחש טוב.
 2 דברים יחדיו אני מרגיש ושניהם פוטנציאל.
1)      שחסר פה מסורת,  ותקום מועצת חכמים!
כבר אמרתי אז זה אז סליחה על האלצהיימר- קראו לזה מה שתרצו- דמות מחוננת כמו ה. ס. טומפסון או מודעות לתחושת הזמן על גלגלים- זה חסר. אני מרגיש חופשי לתת לך נמרוד את השרביט- תתחיל לכתוב הסטוריה- זה חשוב לכולנו- ויותר מזה הגיע הזמן לבנות מועצת חכמים של התחום. מכונאים מוכשרים והומוריסטים שתיינים שבנו את העניין- הבירה עלייך.
2)       זה עידן המאבריקים הישראליים, יש פה מה זה מקום לאנשים עם יכולת עם או בלי גלגלים אבל בתחום הטוב. בא לי בטרוף שחבר'ה יקומו ויבנו את חלומם  ואני לא מתכוון לייבא אופניים. עידן השמנמנים שכותבים ביקורת על אופני טיטניום מאחורינו (אני מקווה), הזמן הוא עכשיו. חממת  lowtech על חשבון רומן וסטף וורטהיימר. חזרתה של האמת והכאוס.


יום חמישי, 9 ביוני 2011

מצב האומה



לאחרונה דיברתי עם חבר על זה שהכל טוב. כל המוצרים שאפשר לקנות לאופניים שלך היום יהיו בסדר גמור. בעבר הלא ממש רחוק אפשר היה להוציא לא מעט כסף על מוצרי קצה שהיו די קקה. ראו ערך משכך לינקג' קדמי (AMP טפוי), גלגלי ספינרג'י עד 2007, מוצרי קודה קנונדייל, פרופלקס הכל כלול, והאהוב עלי מכל הזמנים סיט פוסט של קונטרול טק- ה' ישמור. 
במצבינו הנוכחי מודל 2011 במדינת היהודים הכל בסדר. אין ממש משהו שהוא יותר או פחות רע ובאותה מידה ההבדלים האיכותיים בין רוב המוצרים המיינסטרימים ניתנים להבחנה רק ע"י רוכבי מסטרס ממולחים ושבעים- פרד'ים. להגיד ת'אמת מנושא לנושא כמעט באותו נושא: כל הטרנד הנוכחי(באיחור של 12 שנה אחרי ערי העולם), של אופניים אורבניים על מיניהם, ג'ינסים, פירסינג ובירה- גזורים מאותו חומר של הפרד'ים. אני מחבב ת'עניין הרבה יותר אבל לעניות דעתי רמת השביעות העצמית  וקליקה דומים קצת יותר מדי ללהקות ההיטק עם הכרס על מדונ'ים. האופנה שונה אבל התוכן זהה- "אני משויך, אני מבין, אני רוכב מעט יותר ממך". 

איכס מזלג לינקג'

הגענו לשביעות. אכלנו ושבענו והשאלה שנובעת היא מה עכשיו?

עכשיו ננבא את העתיד כמובן, עם מספרים:

1.      הכל דומה, טרק וקולנגו, אינטנס ואיירון הורס, ובוטיק כזה או בוטיק אחר רק נותן ביטוי עצמי אבל לא ממש הבדל איכותני.
2.      שלדות הן כבר לא מרכז העניינים היום ומרכזיותן בעתיד יירד.        עכשיו אני יודע שהפרה קדושה אבל תחשבו על זה, מרבית ההבדלים המודרנייים בין דגמים הם בשילוב אבזור ואינטגרציה שלו. העתיד הוא באינטגרציה, סיט פוסט, סטם, קידון ביבי מזלג וכו'. כל זה אחרי פיט סביר כמובן.
3.      העתיד הוא במוצרי "לא-אופניים".         וזה חשוב: חברים, אנחנו חנונים שעוסקים בספורט של גברים בטייטס שבמקרה הטוב נראים כמו נשים. מוצרים חזקים עם משיכה שיווקית הולכים להסתמך על קהילת ה"לא-רוכבים", ראה ערך מכנסי רכיבה שלא נראים כמו קונדום, אופנת קרוסאובר, משקפיים שלא נראים כמו חללית, ציוד לאופניים שניתן לשימוש יומיומי, תיקים, נעליים וכל ענייני הקומיוטינג.
4.      לא אופניים.  אוקיי, עכשיו זה ישמע כמו קצת מתפלסף\מתרומם, אבל אני גורס (בפחד מסוים ממקסים) שעתיד האופניים הוא לא באופניים. זה אומר ההפך מניל פרייד. זה אומר שבעתיד הנראה לעין מי שרוצה פלח שוק בתולי ומפתה, ייקח את מה שלמד מעולם האופניים ויבנה משהו אחר. אחרי הכל אותה טכנולוגיה של שלדות ואבזור בונה חלליות, מכוניות מרוץ, סירות בובסלדים וה' יודע מה. צפו פגיעה- גלשני ספיישליזד עלינו.
5.      תרבות לעולם תחיה.   אם אתה טוב במה שאתה עושה ואתה איכותי ואתה יודע לשדר לעולם את כל אלה אתה מלך, וזה נכון בכל תחום. יש לנו בארץ התחלות של כאלו ואינשאללה מסורת מקומית תחיה טוב טוב.
6.      סוף עידן החנויות ותחילת עידן הסדנא הביתית.     טוב אז כבר שנים מספידים את החנויות, הן לא ייעלמו אבל יהפכו יותר ויותר להיות מועדוני ספורט כי הרווח הוא בשירות ולא במוצר שמשתלם יותר בקניה מהיצרן. ד"א מישהו שם לב כמה קל לבנות קסדה בבית? אופניים מבמבוק? קארבון ביתי? סיבי פשתן? וכו' וכו'.


אז לסיכום:
הכל אותו דבר, האווירה מרגישה כמו משתה וויקטוריאני על גלגלים והולך להיות פה מה זה מעניין. לא יודע מה איתכם אבל לי בא להתחיל לבנות סירות מסיבי פשתן.