בונטרגר, אסתטיקה וזמנים מודרניים

מכרנו די הרבה אופניים של בונטרגר. היתה תקופה שבה השלדות האלו היו סטנדרט להארד טיילים, משהו כמו 95. משום מה החנות תמיד אספה אליה כל מיני שלדות שישבו להן כמה שנים וחיכו לנו שנזיז אותן ללקוח. בחורה מאד חביבה בשם קייטי שעבדה כמנהלת רצפת המכירות רכבה על ביאמאקס של בונטרגר עם סרטים וורודים על הגריפים, ממש כיף. השלדות האלו וכמה פאט צ'אנסים, איביסים וכד' הצטרפו לקרקס של שלדות ישנות שישבו וישבו וחיכו ללקוח. בקומה התחתונה של הבניין הן ישבו שם עד שכמה משוגעים לעניין (וכנראה שאני ביניהם) ראינו לנכון למצוע לסירים מכסים.
לפני איזה 6-7 שנים כשהייתי כבר מקצוען במכירה\שתיה\עשיית בלאגן בחנות הגיע בחור בשם אבן אייד . אבן הוא חנון על, אבל חנון עם מטרה. לפני שבא לחנות הוא כתב שני ספרים על מכוניות שלפני מלחמת העולם ה1 ובעצם התמחה בכל מה שקשור להיסטוריה של עולם הכלים הממונעים. פעם ראיתי אותו ואת אישתו נוסעים בפרי וואי על מה שנראה כמו מכונית קרקס מסרט דיסני, מה שהתברר כיצירת מופת שאין לי ממש מושג מה היא למעט המחיר המטורף שמצורף אליה.
http://books.google.co.il/books?id=3nidPwcymzkC&printsec=frontcover&dq=evan+ide&source=bl&ots=4z8D1eLSjR&sig=NbTqMG42ZuC18WrqgkbDFuW0qYc&hl=iw&ei=SdF4TPvJE4aT4gbUivGHBg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1&ved=0CAYQ6AEwAA#v=onepage&q&f=false
 אבן ואני השתלטנו על צי הגרוטאות של החנות ובנינו ביחד גרוטאות משלנו. עם השנים, מעט כמוני גם אבן התחיל לבנות שלדות אופניים תחת המותג Starr  אבל לא ממש התמיד אלא רק בנה לחבר'ה. מה שאנשים לא ממש ידעו על אבן זה שהוא היה משוגע על השנים הראשונות של עולם אופני ההרים ואף פעם לא ממש הבנתי למה עד שדיברנו יותר לעומק. אבן טען, ומאוחר יותר גם אני הסכמתי ששנות התשעים המוקדמות של אופני ההרים מקבילים לשנות העשרה של תעשיית הרכב בארה"ב. תקופה של המון חברות קטנות שירו לכל כיוון. זכורים לי חבר'ה כמו דאגר ובאלאנס ובאפאלו ו3D ומי יודע עוד כמה שייצרו לפי ראותם עם ממש מעט סטנדרטיזציה. תקופה ממש כייפית לדעת שנינו. אולי ההבדל המהותי, כך אני חשבתי, זה שכל האופניים האלו, שלא כמו המכוניות של אז היו מכוערים בטרוף. בעצם, וזה די סוד גלוי, לדעתי אופני הרים הם כלי קצת מכוער (מקסים הולך להרוג אותי...). אז אבן צבע מזלגות בסגול מטאלי שיתאימו לשלדות בונטרגר שנת 93 ומכר את אותם  אופני הרים מקצועיות מתקופת האבן כאופני נוחות ללקוחות שקנו אותם על מושבי ענק וכידונים עגלגלים. אני צחקתי ומכרתי את אותה שלדה לבחור שרצה לקפוץ 3 מטר לפלאט. הבדל סגנוני בהחלט.
דבר אחד בטוח, העניין בתחום הרכב של אז וההכרות עם הבחור נתנו לא מעט השראה והבנה של מקום וזמן בענייני אופני קומיוטינג ואסתטיקה של רכיבה. יותר בפשטות זה עזר לי להבין איפה אנחנו נמצאים בתחום.  אני דווקא מאמין שאנחנו נמצאים היום במצב דומה לשנות העשרה מתעשיית הרכב או התשעים של אופני ההרים רק בתחום האופנים האישיים, קומיוטויג וקאסטום. היום כולם יורים לכל כיוון וכל שניה יש בונה קאסטום חדש שלרוב אין לו זיקה לתחום למעט שיעורים בUBI וזה אחלה! זה מצב מדהים להיות בו עם המון פוטנציאל רק חסר לי דבר אחד וזה אסטטיקה .
לדעתי, ואני יודע שאני קצת פלצן בעניין, אסתטיקה זה שילוב של הבנה לימוד וניסיון, בעצם עם דגש עצבני על הניסיון. לווא דווקא ניסיון בבניית שלדות אופניים אלא ניסיון רכיבה ואומנות. אני הכי אוהב דוגמאות כמו קומונות הסדנאות של פורטלנד שיצאו מחנויות אופניים אחרי 20 שנה של עיסוק מתמיד בעניין וייצרו תרבות ברזל עצבנית. http://bikeportland.org/ וחביב עלי בימים אלה http://www.hufnagelcycles.com/bicycles.php

 אולי כמו אומנים נפלאים שרתמו ניסיון בניית מרכבות סוסים לרכב ממונע גם בונה שלדות צריך בסיס הבנה אסתטית שבאה משנים של שיט וגריז שחודרים לד.נ.א.
אז הבטחתי מילה על אופני הלחם בקהיר ולא קיימתי אז בפעם הבאה על ההפך מאסתטיקה- פרקטיקה של העולם השלישי.

תאמינו או לא יש פורומים לחנונים בענייני מכוניות 1900-1920 ושם אבל כותב כמו חנון מערות על מכוניות כמו זו. לחנונים עמוקים בלבד.