באיזשהו שלב ההומור בחנות הפך להיות החלק המוביל בהוויה.
חדר העבודה בחורף היה (ועודנו) בעצם חבורה של קומיקאים עם יכולת טכנית מופלאה. אני, שהייתי רוב הזמן בריצפת המכירות וחדר המדידות הייתי מגיע לשם בשביל הפיקס היומי של חיקויי קלינט (הבוס) ושאר בדיחות על כל מיעט אפשרי. בחורף היו 10 מכונאים ובקיץ פי 2 ככה שלא היה חסר חומר להומור ויותר מזה, אף אחד לא שכח בדיחה אף פעם. מייק שהיה רוכב מקצועי בזמנו והמציא את הגרפיקה של פאט סיטי (http://www.bikecult.com/works/archive/05bicycles/fatchanceYESbg.JPG) היה אחד הליצנים הראשיים ובד"כ כשהייתי יוצא מהחנות הייתי מגלה שהרעש ששמעתי מאזור הסיט פוסט היה כבל הילוכים מחובר לבורג שהוא הכניס למוט כסא כדי לצחוק עלי מרחוק. אותו מייק, לפני כמה שנים הכיר לי מייק אחר שבנה סדנא בשם ANT אחרי ששניהם סיימו את הקדנציה שלהם בפאט וIF. ממייק וממוצרי ANT אני מושפע עד היום. בקישור הממש חזק הזה הוכחה שמייק והחבר'ה מפאט וממרלין (כולל רוב ונדרמרק וכולם בסאמרוויל תמיד היו ככה- יש פה קטע ממש מצחיק על מייק http://www.ghostride.org/iss03/0317safety.html ) .כולם אצל קלינט היו פחות או יותר ככה והצחוקים זרמו ועוד זורמים בלעדיי, מה שגורם לי להתגעגע לפעמים.
* בירה כל שבת כמובן אם מוכרים טוב על חשבון קלינט, זה שהיינו קילומטר מהמבשלה של סאם אדמס לא הזיק לעניין.
את החורפים הנוראיים של בוסטון עשיתי כמעט תמיד על אופניים, שש שנים של קומיוטינג מבית הסירות ללימודים ולחנות על כמעט כל זוג אופניים אפשרי. זה בערך שעה וחצי קומיוניטג שהתחילו על אופני המרלין הרים שהבאתי איתי מהארץ, אחרי שנגנבו בעצב מול הספריה של האוניברסיטה התחלנו לרכב על הכול. בזמנו כולנו היינו בקטע של אופני קפיצות והארד טיילים עם שרירים אז חלק מהזמן רכבנו על אופניים ממש לא אפשריות כמו evil soveraign' .243, spooky וכד'. כשהאופנה של האופניים האלו נכנסה סופית למיינסטרים ב2004 היתה החלטה גורפת בין החבר'ה שהטרנד נגמר ואפילו האופניים שריתכנו מ4130 יצאו לפנסיה (מה שעשה רק טוב לגוף שלי). את שאר החורפים עשיתי על yeti arc שנת 94 שעליהם חלמתי כילד ופשוט היה לנו במקרה שלדה כזו שלא נמכרה. היה חורף אחד על וונטנה אל טורו עד שנגנבו ולבסוף כשהפכנו מעט יותר חכמים כולנו עברנו לקומיוטינג על אופני סייקלוקרוס- רק הגיוני. לי היו סריה של רדליינים זולים ואמינים.
קומיוטינג בחורף בוסטוני יוצר תחושה של עמידות יוצאת דופן וגם קצת מטעה. כשבחוץ מינוס 20 ואתה מחליט לרכב בכל מקרה חודשים על גבי חודשים נוצרת תחושה של הכל אפשרי. אני יכול להגיד בקלות היום שאין לי צורך אי פעם לעשות את זה שוב...
כשהיה מפשיר והאימונים\לימודים היו נגמרים בסביבות סוף מאי היינו יוצאים לרכיבות באזור ואפילו חטאנו בקצת שליחויות עם אופניים ברחובות העיר, יותר בשביל הקטע ולא ממש בשביל הכסף.
יותר על קומיוטינג, מעבר לברוקלין ריתוך ומצריים בפרקים הבאים.
חדר העבודה בחורף היה (ועודנו) בעצם חבורה של קומיקאים עם יכולת טכנית מופלאה. אני, שהייתי רוב הזמן בריצפת המכירות וחדר המדידות הייתי מגיע לשם בשביל הפיקס היומי של חיקויי קלינט (הבוס) ושאר בדיחות על כל מיעט אפשרי. בחורף היו 10 מכונאים ובקיץ פי 2 ככה שלא היה חסר חומר להומור ויותר מזה, אף אחד לא שכח בדיחה אף פעם. מייק שהיה רוכב מקצועי בזמנו והמציא את הגרפיקה של פאט סיטי (http://www.bikecult.com/works/archive/05bicycles/fatchanceYESbg.JPG) היה אחד הליצנים הראשיים ובד"כ כשהייתי יוצא מהחנות הייתי מגלה שהרעש ששמעתי מאזור הסיט פוסט היה כבל הילוכים מחובר לבורג שהוא הכניס למוט כסא כדי לצחוק עלי מרחוק. אותו מייק, לפני כמה שנים הכיר לי מייק אחר שבנה סדנא בשם ANT אחרי ששניהם סיימו את הקדנציה שלהם בפאט וIF. ממייק וממוצרי ANT אני מושפע עד היום. בקישור הממש חזק הזה הוכחה שמייק והחבר'ה מפאט וממרלין (כולל רוב ונדרמרק וכולם בסאמרוויל תמיד היו ככה- יש פה קטע ממש מצחיק על מייק http://www.ghostride.org/iss03/0317safety.html ) .כולם אצל קלינט היו פחות או יותר ככה והצחוקים זרמו ועוד זורמים בלעדיי, מה שגורם לי להתגעגע לפעמים.
* בירה כל שבת כמובן אם מוכרים טוב על חשבון קלינט, זה שהיינו קילומטר מהמבשלה של סאם אדמס לא הזיק לעניין.
את החורפים הנוראיים של בוסטון עשיתי כמעט תמיד על אופניים, שש שנים של קומיוטינג מבית הסירות ללימודים ולחנות על כמעט כל זוג אופניים אפשרי. זה בערך שעה וחצי קומיוניטג שהתחילו על אופני המרלין הרים שהבאתי איתי מהארץ, אחרי שנגנבו בעצב מול הספריה של האוניברסיטה התחלנו לרכב על הכול. בזמנו כולנו היינו בקטע של אופני קפיצות והארד טיילים עם שרירים אז חלק מהזמן רכבנו על אופניים ממש לא אפשריות כמו evil soveraign' .243, spooky וכד'. כשהאופנה של האופניים האלו נכנסה סופית למיינסטרים ב2004 היתה החלטה גורפת בין החבר'ה שהטרנד נגמר ואפילו האופניים שריתכנו מ4130 יצאו לפנסיה (מה שעשה רק טוב לגוף שלי). את שאר החורפים עשיתי על yeti arc שנת 94 שעליהם חלמתי כילד ופשוט היה לנו במקרה שלדה כזו שלא נמכרה. היה חורף אחד על וונטנה אל טורו עד שנגנבו ולבסוף כשהפכנו מעט יותר חכמים כולנו עברנו לקומיוטינג על אופני סייקלוקרוס- רק הגיוני. לי היו סריה של רדליינים זולים ואמינים.
קומיוטינג בחורף בוסטוני יוצר תחושה של עמידות יוצאת דופן וגם קצת מטעה. כשבחוץ מינוס 20 ואתה מחליט לרכב בכל מקרה חודשים על גבי חודשים נוצרת תחושה של הכל אפשרי. אני יכול להגיד בקלות היום שאין לי צורך אי פעם לעשות את זה שוב...
כשהיה מפשיר והאימונים\לימודים היו נגמרים בסביבות סוף מאי היינו יוצאים לרכיבות באזור ואפילו חטאנו בקצת שליחויות עם אופניים ברחובות העיר, יותר בשביל הקטע ולא ממש בשביל הכסף.
יותר על קומיוטינג, מעבר לברוקלין ריתוך ומצריים בפרקים הבאים.
עם ג'יימס בתערוכת אופניים בבוסטון 2005.
היום ג'יימס הקים מקום משלו בלונדון ומסתדר ממש טוב בתחרויות סייקלוקרוס
היום ג'יימס הקים מקום משלו בלונדון ומסתדר ממש טוב בתחרויות סייקלוקרוס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה