בערך בסוף תקופת התהילה של ההרד טיילים האגרסיביים ב2002-3 או משהו כזה החלטתי לקנות שלדה עם מתלים כדי להתחרות איתה בדואל סלאלומים מקומיים במסצ'וסטס.
הייתה לנו באוניברסיטה קבוצת רכיבה ממש כייפית שהתחרתה בכל הסבבים האזוריים והארציים. לא היה לי הרבה זמן בין אימוניי החתירה, התחרויות והלימודים אבל החלטתי שאנסה לפחות כמה פעמים את מזלי בסלאלום. קיבלתי מחבר שלדת http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/c/c8/Cortina_Europa_FS_2.jpg Cortina (ז"ל) ייעודית לסלאלומים והייתי מוכן לתחרויות. בערך אחרי חודש רכיבה שברתי את המשולש הקדמי ונגמר הכיף. כמובן שצחקו עליי בחנות והמילה קורטינה הפכה להיות השם משפחה שלי לשנתיים אחרי כן. השאלה נהייתה מה עושים? חיים עם הצחוק או שמוצאים פתרון, היה די טבעי שלמנוע בושות כדאי לתקן בעצמי. אז כך היה, הלכתי לחברי באוניברסיטה וביררתי איפה ניתן לתקן את השלדה וכוונו אותי לחבורה מדהימה בBikes not Bombs http://bikesnotbombs.org/ .
השלדה, כמו הכבוד העצמי שלי היו בבעיה והחבורה במקום הכירו את החבר'ה בחנות, חסו עלי ולימדו אותי קצת ריתוכים באלומיניום בתמורה לשעות התנדבות. את השלדה ריתכתי והמשכתי לרכב עליה עוד קצת עד שנהיה ברור שהתיקון היה מצוין. יותר מזה הריתוך היה יותר חזק בהרבה מהשלדה והיא נשברה שוב במקום אחר, עוד צחוקים ולפח. מערכת היחסים עם האנשים בבייקס נוט בומבס פרחה ואני נהייתי מתנדב במקום ולימדתי ילדי שכונות שם איך לשפץ אופניים, לתקן ומאוחר יותר איך לרתך. אחרי כמה שנים התחלתי לנהל מרכז נוער לילדי שכונות בהייד פארק שדרומית לבוסטון, את הילדים לקחתי לשם קבוע ובעצם בניית אופניים נהיה התרפיה שלי ושל החבר'ה במרכז. בעצם אני חייב המון לBNB כמו הרבה מאד בני נוער, מבוגרים והקילות בעולם. מקום מופלא!
לכשנהייתי סביר בריתוך ברזל ואלומיניום קצת, התעלקתי על הסדנא של פיטר http://www.peter-mooney.com/ שהיא מרכז החנות של קלינט. שאלתי כל שאלה שאפשר על ברייזינג ונהייתי קצת מעצבן עד שהסכים קצת להסביר, קצת להדגים והמון לתמוך. משם הגיעו אופני הקפיצות שבנינו אז (פיטר ממש לא אהב אותם, בעצם הוא נגד אופני הרים וקפיצות בכלל זה חטא כנראה). בינינו האופניים היו קצת לא משהו אבל שימשו ומשמשים גם היום את ילדי המרכז בבוסטון לכיף בדירט.
את רוב הזמן כשלא התאמנו בחתירה כולנו בילינו בספורט חלופי ונראה לי שהמון מהחברה נכנסו לאופניים. את הSpooky שעליהם רכבתי בתחרות אחת במנרה באיזה 2005 או משהו קיבלתי מחבר טוב שחוץ מחתירה הכיר את האנשים הנכונים בעולם האופניים. השלדה הזו היתה ממש הסטוריה, הארד טייל אגרסיבי ממש משנות 97-98 לפני שהיה דבר כזה (השלדה נרכבת עוד היום ע"י ילד קטן וחמוד בחוף כרמל).
Spooky בגלגולם הקודם היו יצירות פאר של בחור בשם פרנק וודלטון, פרנק הוא האב הרוחני של Yeti והיום אולי אחד הרתכים היותר מוערכים בעולם. פרנק ומעלליו בפוסט הבא. אני חושב שחשוב לכתוב לפחות כמה דפים על השפעת הבחור את האופניים המודרניות- מחרתיים . הבטחתי לפרנק שאכתוב קצת גם באנגלית שיוכל לקרוא את מצטער מראש...
הייתה לנו באוניברסיטה קבוצת רכיבה ממש כייפית שהתחרתה בכל הסבבים האזוריים והארציים. לא היה לי הרבה זמן בין אימוניי החתירה, התחרויות והלימודים אבל החלטתי שאנסה לפחות כמה פעמים את מזלי בסלאלום. קיבלתי מחבר שלדת http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/c/c8/Cortina_Europa_FS_2.jpg Cortina (ז"ל) ייעודית לסלאלומים והייתי מוכן לתחרויות. בערך אחרי חודש רכיבה שברתי את המשולש הקדמי ונגמר הכיף. כמובן שצחקו עליי בחנות והמילה קורטינה הפכה להיות השם משפחה שלי לשנתיים אחרי כן. השאלה נהייתה מה עושים? חיים עם הצחוק או שמוצאים פתרון, היה די טבעי שלמנוע בושות כדאי לתקן בעצמי. אז כך היה, הלכתי לחברי באוניברסיטה וביררתי איפה ניתן לתקן את השלדה וכוונו אותי לחבורה מדהימה בBikes not Bombs http://bikesnotbombs.org/ .
השלדה, כמו הכבוד העצמי שלי היו בבעיה והחבורה במקום הכירו את החבר'ה בחנות, חסו עלי ולימדו אותי קצת ריתוכים באלומיניום בתמורה לשעות התנדבות. את השלדה ריתכתי והמשכתי לרכב עליה עוד קצת עד שנהיה ברור שהתיקון היה מצוין. יותר מזה הריתוך היה יותר חזק בהרבה מהשלדה והיא נשברה שוב במקום אחר, עוד צחוקים ולפח. מערכת היחסים עם האנשים בבייקס נוט בומבס פרחה ואני נהייתי מתנדב במקום ולימדתי ילדי שכונות שם איך לשפץ אופניים, לתקן ומאוחר יותר איך לרתך. אחרי כמה שנים התחלתי לנהל מרכז נוער לילדי שכונות בהייד פארק שדרומית לבוסטון, את הילדים לקחתי לשם קבוע ובעצם בניית אופניים נהיה התרפיה שלי ושל החבר'ה במרכז. בעצם אני חייב המון לBNB כמו הרבה מאד בני נוער, מבוגרים והקילות בעולם. מקום מופלא!
לכשנהייתי סביר בריתוך ברזל ואלומיניום קצת, התעלקתי על הסדנא של פיטר http://www.peter-mooney.com/ שהיא מרכז החנות של קלינט. שאלתי כל שאלה שאפשר על ברייזינג ונהייתי קצת מעצבן עד שהסכים קצת להסביר, קצת להדגים והמון לתמוך. משם הגיעו אופני הקפיצות שבנינו אז (פיטר ממש לא אהב אותם, בעצם הוא נגד אופני הרים וקפיצות בכלל זה חטא כנראה). בינינו האופניים היו קצת לא משהו אבל שימשו ומשמשים גם היום את ילדי המרכז בבוסטון לכיף בדירט.
את רוב הזמן כשלא התאמנו בחתירה כולנו בילינו בספורט חלופי ונראה לי שהמון מהחברה נכנסו לאופניים. את הSpooky שעליהם רכבתי בתחרות אחת במנרה באיזה 2005 או משהו קיבלתי מחבר טוב שחוץ מחתירה הכיר את האנשים הנכונים בעולם האופניים. השלדה הזו היתה ממש הסטוריה, הארד טייל אגרסיבי ממש משנות 97-98 לפני שהיה דבר כזה (השלדה נרכבת עוד היום ע"י ילד קטן וחמוד בחוף כרמל).
Spooky בגלגולם הקודם היו יצירות פאר של בחור בשם פרנק וודלטון, פרנק הוא האב הרוחני של Yeti והיום אולי אחד הרתכים היותר מוערכים בעולם. פרנק ומעלליו בפוסט הבא. אני חושב שחשוב לכתוב לפחות כמה דפים על השפעת הבחור את האופניים המודרניות- מחרתיים . הבטחתי לפרנק שאכתוב קצת גם באנגלית שיוכל לקרוא את מצטער מראש...
אולי מוקדם מדי בכרונולוגיה אבל אלה היו אופני התחבורה שלי בברוקלין ב2008-9 ממש שלדה מעולה, שנת 73 אני חושב. ראלי תחת השם האפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה